<h1>פסקי תשובות או"ז</h1>
<h2>דף ח.</h2>
על דבר השידוכין שאמר לך רבי טוביה אשלח אליך את רבי משה ויוסף. וכל אשר יאמרו לך על זה תסמוך ותאמין להם. ובאו אליך ואמרו לך, רבי טוביה אומר שתתפוס פקדונו שבידך בע' זקוקים ואל תחזיר לו עד שיתן לך ע' זקוקים. ועתה יתמי רבי טוביה רוצים להוציא הפקדון מידך. אין הדין עמהם. שרבי משה ויוסף הן הן שלוחיו של רבי טוביה, והן הן עידיו. ואע"פ שרבי משה הוא דודו, אתה נאמן בשבועה מיגו דאי בעית היית טוען שנאנס הפקדון מידך. וכיון שיוסף הוא עד כשר ומסייען, אתה פטור מן השבועה, דעד אחד [המסייע] פוטר מן השבועה כדפסק רבינו תם זצ"ל ורבינו שמחה זצ"ל. ואם לא קידש בן רבי טוביה את בתך יכולין היורשין לומר לא ניחא לן במאי דפסק לך אבונא. והואיל והוא היה יכול לחזור בו, דאין דברים הללו נקנין באמירה אא"כ קידשו לא זכית במשכון דמנה אין כאן משכון אין כאן.
<h2>דף ח:</h2>
בחור אחד ששלח את ראובן לקדש לו את פלונית לעיר אחרת, וכשבא לשם הלך עם בעל ביתו ושני עדים לבית האשה והטבעת ביד בעל ביתו. ואמר למשודכת "הרי לך הטבעת ששלח הבחור לקדש אותך". ולא ענתהו המשודכת דבר. גם כי כסתה פניה מהביט בהם. (ותקבל) [וקיבלה] אשה אחרת את הטבעת מיד שמעון. ועל ידי זה המעשה יצא לה שם בעיר ובשאר עיירות שהיא מקודשת. והשיב רבינו שמחה זצ"ל דאין כאן בית מיחוש. ואין קול זה צריך ביטול. וכן השיב הרב רבי שמואל בן הרב רבי ברוך זצ"ל. וכן השיב הרב רבי מנוח בר' יעקב הלוי זצ"ל. והיכא שידוע בראובן שחפץ ברחל, והלך אחד מן השוק וקידשה לראובן בממון ראובן או בממון עצמו שזכה לו, הרי זו מקודשת מדאורייתא. כך כתב אבא מרי זצ"ל והודה לו רבינו שמחה זצ"ל. והרב רבי שמואל בן רבי ברוך זצ"ל דחה הראייה.
<h2>דף יג.</h2>
השיב רבינו שמחה זצ"ל זכורני שמורי רבינו יב"א זצ"ל שידך בתו לבן אחיו כסבור שהיה פיקח ונמצא הפך, ולא רצה לכונסה. והצריכה מורי רבינו יהודה גט מפני הסבלונות ששילח. גיליון: אהז"ש אמר לי, שבאור זרוע גדול יש, שאם שניהם מודים שלא שלח הסיבלונות לשם קידושין דלא חיישינן, לפרש"י יש לחוש.
<h2>דף כח.</h2>
הקורא את חבירו "טמא ומטמא", הואיל ודרך קטטה אמר לו ונתכוין לגנאי, נכון הדבר שיתחרט ויבקש מחילה ממנו ודיו. ואם אמר לו כפרת בתחיית המתים או משומד לכל התורה כולה, גם בזה אין חרם, ויעשה דיין דין לפי ראות עיני דייני העיר. כי הכל לפי המבייש והמתבייש לפי הקינטור שקינטרו והכעיסו עד שיאמר לו גידופין הללו.
<h2>דף מג.</h2>
על דבר השידוכין שאמר לך רבי טוביה אשלח אליך את רבי משה ויוסף. וכל אשר יאמרו לך על זה תסמוך ותאמין להם. ובאו אליך ואמרו לך, רבי טוביה אומר שתתפוס פקדונו שבידך בע' זקוקים ואל תחזיר לו עד שיתן לך ע' זקוקים. ועתה יתמי רבי טוביה רוצים להוציא הפקדון מידך. אין הדין עמהם. שרבי משה ויוסף הן הן שלוחיו של רבי טוביה, והן הן עידיו. ואע"פ שרבי משה הוא דודו, אתה נאמן בשבועה מיגו דאי בעית היית טוען שנאנס הפקדון מידך. וכיון שיוסף הוא עד כשר ומסייען, אתה פטור מן השבועה, דעד אחד [המסייע] פוטר מן השבועה כדפסק רבינו תם זצ"ל ורבינו שמחה זצ"ל. ואם לא קידש בן רבי טוביה את בתך יכולין היורשין לומר לא ניחא לן במאי דפסק לך אבונא. והואיל והוא היה יכול לחזור בו, דאין דברים הללו נקנין באמירה אא"כ קידשו לא זכית במשכון דמנה אין כאן משכון אין כאן.
<h2>דף מה.</h2>
בחור אחד ששלח את ראובן לקדש לו את פלונית לעיר אחרת, וכשבא לשם הלך עם בעל ביתו ושני עדים לבית האשה והטבעת ביד בעל ביתו. ואמר למשודכת "הרי לך הטבעת ששלח הבחור לקדש אותך". ולא ענתהו המשודכת דבר. גם כי כסתה פניה מהביט בהם. (ותקבל) [וקיבלה] אשה אחרת את הטבעת מיד שמעון. ועל ידי זה המעשה יצא לה שם בעיר ובשאר עיירות שהיא מקודשת. והשיב רבינו שמחה זצ"ל דאין כאן בית מיחוש. ואין קול זה צריך ביטול. וכן השיב הרב רבי שמואל בן הרב רבי ברוך זצ"ל. וכן השיב הרב רבי מנוח בר' יעקב הלוי זצ"ל. והיכא שידוע בראובן שחפץ ברחל, והלך אחד מן השוק וקידשה לראובן בממון ראובן או בממון עצמו שזכה לו, הרי זו מקודשת מדאורייתא. כך כתב אבא מרי זצ"ל והודה לו רבינו שמחה זצ"ל. והרב רבי שמואל בן רבי ברוך זצ"ל דחה הראייה.
<h2>דף מט:</h2>
בחור אחד ששלח את ראובן לקדש לו את פלונית לעיר אחרת, וכשבא לשם הלך עם בעל ביתו ושני עדים לבית האשה והטבעת ביד בעל ביתו. ואמר למשודכת "הרי לך הטבעת ששלח הבחור לקדש אותך". ולא ענתהו המשודכת דבר. גם כי כסתה פניה מהביט בהם. (ותקבל) [וקיבלה] אשה אחרת את הטבעת מיד שמעון. ועל ידי זה המעשה יצא לה שם בעיר ובשאר עיירות שהיא מקודשת. והשיב רבינו שמחה זצ"ל דאין כאן בית מיחוש. ואין קול זה צריך ביטול. וכן השיב הרב רבי שמואל בן הרב רבי ברוך זצ"ל. וכן השיב הרב רבי מנוח בר' יעקב הלוי זצ"ל. והיכא שידוע בראובן שחפץ ברחל, והלך אחד מן השוק וקידשה לראובן בממון ראובן או בממון עצמו שזכה לו, הרי זו מקודשת מדאורייתא. כך כתב אבא מרי זצ"ל והודה לו רבינו שמחה זצ"ל. והרב רבי שמואל בן רבי ברוך זצ"ל דחה הראייה.
<h2>דף נ:</h2>
השיב רבינו שמחה זצ"ל זכורני שמורי רבינו יב"א זצ"ל שידך בתו לבן אחיו כסבור שהיה פיקח ונמצא הפך, ולא רצה לכונסה. והצריכה מורי רבינו יהודה גט מפני הסבלונות ששילח. גיליון: אהז"ש אמר לי, שבאור זרוע גדול יש, שאם שניהם מודים שלא שלח הסיבלונות לשם קידושין דלא חיישינן, לפרש"י יש לחוש.
מי ששידך אשה לבנו ושילח סיבלונות שלא מדעת הבחור, והבחור לא קידשה, וסוף לא רצה הבחור כלל לכנוס, אין כאן בית מיחוש ולא בעיא גיטא.
<h2>דף סו.</h2>
אשה שמיד אחר הנישואין שהרגישו אחריה שלא היתה נזהרת כל כך ולא היתה טובלת כרוב נשים שאינן מעוברות עד שגערו בה והתרוה וגיזמוה לה מאד. ואחר כך מיד היה לה וסת כרוב נשים בב' שנים ואחר כך מיד חזרה לסורה ולא טבלה תוך שנה וחצי כי אם פעם אחת. והכתמים היו נמצאים ובגדיה מלוכלכים בדמים. עד שנקפו לבו מאד והעמיד עליה עדים, ואז הודתה כדי לקבל תשובה. ואמר להם אתם עדים בלשון שהבינה וקיבלה העדות. ושוב חזרה וכפרה ואמרה "לא פעלתי און ולא הודיתי מעולם". לא מצי לקיימה ובעי להוציאה בגט ומוציאה בלא כתובה.
<h2>דף סח:</h2>
גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר. ופגום מיהא הוי, והאלפסי מכשירו לכהונה. ועוד האריך בפנים.
